חיקוי והעתקה בציורי ילדים
אנחנו לא אוהבים את תופעת החיקוי אצל ילדינו, זו שאיפה הורית לעורר בהם את כוחותיהם הפנימיים. השאיפה הזו חיונית בעיקר בתחומי הפעילות היוצרניים והמשחקיים מתוך כוונה לחנך אותם לעצמאות רוחנית בבגרותם. (להיות אנשים בעלי חשיבה עצמאית ויצירתיים בפתרון סוגיות בתחומי החיים).
יחד עם זאת לחיקויי יש גם תפקיד חיובי, דרך החיקוי לומד האדם, באופן פשוט ובלתי אמצעי. מה שנקרא "למידה חברתית": למידה מניסיונם של אחרים, תקשורת בין אישית, צורות התנהגות שונות, הימנעות מתסכול ועוד.
באמצעות החיקוי לומד הילד את כללי החברה בסביבתו ומאמץ לעצמו התנהגות שבסופו של דבר תתפתח לסגנון אישי ומכאן לזהות אישית.
תהליך החיקוי ביצירה אמנותית מבטא אצל ילדים רבים חיפוש אחר זהות ושייכות. אותות ברורים לכך ניתן לראות כבר בגן חובה. הרצון להתלבש כ"תאומות", להעתיק ציורים, לפתח יחד צעדים לריקודים קצרים ועוד, הם חלק מחיבורים חוזרים שילדים עושים עם בני גילם או אנשים שקרובים להם במטרה לייצר הזדהות, שייכות ולמידה. מתוך ההתנסויות עתידה להיווצר לבסוף שפה אישית.
כאשר יושבים כמה ילדים יחד ומציירים, ניתן להבחין בדרגות שונות להשפעה הדדית: העתקה של נושא הציור, העתקה של סמל הדימוי (האופן שבו ילד מצייר בית), העתקה מתוך התבוננות והעתקה מתוך הזיכרון. חשוב לזכור שלרוב מתקיימים תהליכי העשרה הדדיים והילדים משפיעים אלה על אלה. יש בכוחה של האווירה החברתית בסביבתו של הילד לעודד בכיוון החיקוי או בכיוון חיפוש לביטוי עצמי.
מתי נדרשת מעורבות הורית?
במקרים מעטים חיקויי הוא אמצעי עיקרי ואז הוא יכול לסמן לנו שנדרש חיזוק לקול הפנימי של הילד. חשוב להתייחס לבחינה זו בזהירות רבה, לא לעשות השלכה מכמה מקרה מבחן שראינו בבית. אם יש תחושה כזו מומלץ לבדוק איך מתייחסות לכך המורה או הגננת ולדבר על כך עם בן/ת הזוג. הייתי ממליצה על מעורבות הורית במקרים שבהם אנו חשים "ביטול" עצמי שיטתי אצל הילד/ה. תחושה קבועה שהוא מובל ולא מוביל (לרוב אחר דמות אחת קבועה ולא מתחלפת). קושי לביטויי עצמי יצירתי כאשר נמצא לבד או חוויה של תלות.
ביבליוגרפיה: שוורץ,י: חיקויי והעתקה בציורי ילדים, עיונים בחינוך (מס' 19), אונ' חיפה, יוני 1978 עמ' 55-66
