חשיבותן של טעויות בתהליך הלמידה

​

(מתוך ספרה של ברנאדט דאפי, "טיפוח היצירתיות והדמיון בגיל הרך", 1998):

"התהליך היצירתי מתאפיין בלקיחת סיכונים, התנסויות וחקירות.

על כל מעשה יצירתי באמת, יהיו רבים שלא יוכתרו כהצלחה והרעיונות

והחומרים לא יפעלו כהלכה.

'כישלונות' אלו הנם חיוניים לתהליך היצירתי. אם הילדים יודעים את התוצאה

מראש, הרי שאינם נותנים ביטוי ליצירתיותם ואינם מגלים דבר חדש.

רק ברגע שילדים מגלים שמשהו שחשבו שיפעל אינו פועל, או שניחושם אינו

נכון, הם יגלו דבר מה שלא ידעו קודם לכן והבנתם תתקדם.

הדבר מאפשר לילדים לשכלל את גישתם לבעיה או לחומר שהם חוקרים.

ילדים יכולים לחקור ולהבין דברים ולפתח את חשיבתם העצמאית.

טעויות חשובות כי הן מניעות את המחשבה קדימה ועל כן הן חיוניות לתהליך

היצירתי.

כדי שילדים ירגישו חופשיים לעשות טעויות עליהם לשלוט בתהליך היצירתי. עליהם לדעת שהמבוגרים סביבם מבינים את החשיבות הטמונה בניסיונות להוציא לפועל רעיונות לא רציונאליים לכאורה.

כאשר ילדים עושים טעויות הם פועלים בגבולות יכולותיהם, בין אם הקוגניטיביות, בין אם הפיסיות, ומנסים לפרוץ אותם. התנהגותם של ילדים משקפת את התעניינותם ההולכת וגוברת בעולם שסביבם- העולם הפיסי, האנשים שבו ומערכות יחסיהם עם הילדים.

לעיתים נראה כי ילדים מגלים עניין בדפוסי התנהגות שנראים אקראיים, חסרי מטרה ולעתים אף מרגיזים ממש. לדוגמא, הם זורקים חפצים שוב ושוב או מעבירים עצמים ממקום למקום או מבלים זמן רב בעטיפת פריטים. אך אתיי (1990) מסייעת לנו לראות את ההתנהגויות הללו באור שונה. אתיי בחנה את המשותף במחשבותיהם ובהתנהגותם של ילדים בגיל הרך, היא זיהתה דפוסים של התנהגות חוזרת בקרב ילדים והציעה הסבר לגבי תפקידם עבור הילד. מתוך התבססות על מחקריו של פיאז'ה קראה אתיי לדפוסי התנהגות אלו 'סכמה' וטענה כי הם חיוניים ללמידה כיוון שהם מאפשרים לילד להתמקד במושג מסוים ולחקור אותו לעומק. כאשר ילדים שקועים בסכמה הם עוסקים בתהליך יצירתי כיוון שהם יוצרים קישורים חדשים ומגיעים לתובנות חדשות. בין הדפוסים החוזרים הנפוצים ביותר שאתיי ואחרים זיהו הם סכמות של:

• הסתובבות, התעניינות בדברים מסתובבים.

• שטחים סגורים, עניין בתיחום שטחים, למשל ציור צורות סגורות או בניית מחסומים.

• עטיפה, עניין בכיסוי של עצמים או חלל.

• תעופה, עניין בעצמים או אנשים שנעים או עפים באוויר.

• העברה,עניין בהעברת עצמים ממקום למקום או איסוף עצמים וריכוזם במקום אחד למשל שימוש בשקית או במשאית צעצוע.

• חיבור, עניין בחיבור או הצמדה של דברים לדוגמא חיבור פסי רכבת , קשירת קשרים."

(ע"מ 118-121)

"בעוד שאנו עשויים להעריך יצירתיות ואף לעודד אותה, הרי שילדים יצירתיים עשויים להיחשב לעתים כעושי צרות בעיני אנשים מסוימים, שכן הם שואלים שאלות ורוצים לחקור את כל האפשרויות במקום לקבל את דעותיהם של המבוגרים סביבם. הדבר עלול להקשות על המבוגרים שעלולים:

• להרגיש שהילדים מערערים את סמכותנו בכך שאינם מקבלים את נקודת ראותנו.

• להיות חסרי בטחון בידיעותינו, בהבנתנו וכשורינו

• להרגיש שעומדת להשתלט אווירה של אנרכיה

• לבסוף, לדחוק בם להישמע למגבלות הזמן ולהתקדם ליעד הבא. בזמן שהם מעוניינים להמשיך לחקור."

(ע"מ 112)

​

החשיבה היצירתית מלווה בהתנסויות שיכולות לאתגר את הסביבה. הן מלאות תעוזה מהולה בהטלת ספק, הם מציבות לסביבה אתגרים פיזיים ממשיים ומובילות לא פעם לביטויים של כשלון.

יתרה מכך ההתנסויות הללו מביאות עימן אתגר רב למבוגרים אשר רואים את המציאות בעיניים רציונליות יותר, אשר לא תמיד מבינים את המטרה החבויה מאחורי ההתנסות שלא פעם נראית אמורפית - ללא הגדרה ברורה של המשימה והזמן. במפגש הזה המבוגרים נדרשים לאפשר את מרחב הלמידה הזה בסבלנות ובהכלה. אם יצליחו בכך, הילדים יחושו את תחושת הגילוי רבת העוצמה, יבטחו בעצמם בהתסויות הבאות, ויהווה קרקע פורה לטיפוח היצירתיות.

 

איך נזהה את הרגעים הללו? כיצד ניתן ללוות אתם ברגישות הראויה?

ראשית, צפייה והתבוננות בזמן משחק החופשי במעשיי הילדים, יכולה לשפוך אור על ה'סכמות' שהם עסוקים בהם ולגלות את דפוסי החקירה.

לדוגמא: נבחין כי הילדים פורסים שמכה על הריצפה בסלון ומתחילים להעביר אליה חפצים רבים מפינת המשחקים. 

שנית, מתוך ההתבוננות וגילויי הדפוסים, נוכל לחבור לתהליך היצירה וחבוי. 

לדוגמא: הילדים קובעים כי השמיכה היא ים והחפצים הם חלק מספינה, איך נדע שזו המוטיבציה? נוכל לשאול שאלה פתוחה. איך חוברים? נוכל להציע להם את הקרטון שהיה בדרכו למחזורית, להציע לצייר עליו או לחבר אליו בדים עם אטבי כביסה. 

בתהליך החקירה לרוב הילדים מתנסים בפעילות תואמת את גילם והם לוקחים סיכונים בגבולות היכולת שלהם. תפקידנו המבוגרים הוא שמירה ותיווך שאכן הפעילות תואמת גיל והגדרת גבולות ההתנסות. עזרה ופיתוח של הכישורים להתמודדות עם החומרים והשאלות שהם מעלים בכדי שאלו יובילו לתחושת מסוגלות ובטחון. לדוגמא: לחשוב יחד כיצד ניתן לייצר תורן לספינה עם מגב ומטפחת.

חשוב להיות במעטפת החקירה ולאפשר לילדים להוביל את התהליך, אמורפי ככל שיהיה. זה בסדר, לאפשר להם להיכשל, לעיתים זה מלווה בתסכול, להציע להם לנסות שוב, להביע תמיכה ולהציע ברגישות עזרה שתוביל בסופו של דבר לתחושה של צליחת האתגרים. 

​

​